הסיפור שלא סופר: מכירתה של ריתמיה מדיקל לענקית המכשור בוסטון סיינטיפיק

07/11/2012

הטלפון צלצל אצלי לקראת ערב. שם, מעבר לאוקיינוס, התחיל עוד יום, ונראה היה שגם הוא עומד להיות מורט עצבים כמו הקודם, וגם כמו זה שלפניו. לפני כמה חודשים נכנסנו, המנהלים והמשקיעים של חברת ההזנק הישראלית ריתמיה מדיקל, לשלב הסופי של משא ומתן עם תאגיד הענק האמריקאי בוסטון סיינטיפיק . סופי אמרתי? אין-סופי, יהיה מדויק יותר.


  *****
      נקפוץ לרגע שבע שנים לאחור. אז, ב-2004, פגשתי לראשונה את ליאון אמריליו, שכבר הספיק לרשום לזכותו ניסיון מוצלח בהיי-טק הישראלי. לא הייתי איש של טכנולוגיה בעצמי, אבל בזכות הניסיון שצברתי כמומחה בהערכות שווי של חברות ובניהול עסקים במשבר, וגם כיוזם נדל"ן בירושלים בתקופה הכי קשה של טרור ברחובות, היה לי וותק לא רע בזיהוי הזדמנויות. מהרגע הראשון היה ברור שלמרות הסיכון הכרוך בהשקעה בחברת סטארט-אפ, מדובר ברעיון מבריק ובאנשים מבריקים לא פחות, שבהחלט מסוגלים להוציא אותו אל הפועל. בקיץ 2005 כבר נשאנו, אני ושותפי אביעד פרידמן, בתואר "משקיע" בריתמיה, והיינו בין הראשונים שזכו לכבוד זה.
למרות הקשר הבלתי-אמצעי שהיה לי עם ליאון ועם דורון הרלב, ולמרות שהתנהלות החברה כלפי המשקיעים הייתה ללא רבב, הזמן שעבר והאתגרים הטמונים בכל ניסיון להוציא לשוק האמריקאי כל טכנולוגיה רפואית חדשה, העמידו לא פעם במבחן את הנחישות של המשקיעים, כאשר בינתיים התווספו אלינו קרנות אמריקאיות ומשקיעים פרטיים מארה"ב וישראל. ברור גם שככל שהזמן חלף, המחשבה והטכנולוגיה לא עמדה במקום. זהו הסיוט האמיתי של כל משקיע בסטארט-אפ – להתעורר בוקר אחד ולגלות, שהרעיון שעליו החלטת להשליך את יהבך פשוט התיישן ואיננו רלוונטי עוד.
אלא שבמקרה של ריתמיה החזון של מייסדיה היה מהפכני מספיק. וכך הגענו בתחילת 2012 לפתחה של בוסטון סיינטיפיק. והנה הקיץ עובר, ובאים החגים, ואנחנו עדיין בהמתנה.
      *****
כמשקיעים, ולא מהגדולים שבהם, לא היה לנו כמובן תפקיד רשמי בניהול משא ומתן – רק יחסי אמון והיכרות עם המנהלים ומשקיעים אחרים. עכשיו, היתרון הלא-פורמלי הזה בא לידי ביטוי. יכולנו להעמיד את הניסיון שלנו לרשות השותפים, והיום אנחנו אסירי תודה על האמון שהם נתנו בנו.
      *****
הסוף כבר ידוע ופורסם בעיתונות הכלכלית בישראל. חוויה מורטת עצבים, ארוכה ומיוחדת באה לסיום ב"אקזיט גדול", כדברי העיתון. דורון וליאון יכולים עכשיו לממש את חזונם הטכנולוגי במלואו. ואנחנו כמשקיעים, ממעופנו הנמוך בהרבה, רוצים לסכם את הניסיון בריתמיה בשלושה לקחים שאולי יועילו לאחרים.
-     כסף מגייסים כשאפשר, ולא בהכרח כשצריך. כל מי שבא להשקיע בסטארט אפ, משקיע במטרה הסופית. הוא לא יירתע מהוצאות, כי אחרת לא היה שם. לא ניתן לחזות את כל העיכובים בדרך להצלחה, ושום דבר לא משרה ביטחון במשא ומתן לקראת המכירה, כמו המזומנים בקופה.
-     שמירה קפדנית על ההוצאות. אותו עיקרון של שמירה מפני אי-וודאות חייב להנחות את המשקיעים לוודא שהמנהלים של החברה רואים את יעד החיסכון נגד עיניהם, למרות הצרכים המשתנים של פיתוח המוצר. רק כך אפשר להגיע לאבני הדרך המתוכננות לאורך הזמן. זאת נקודה שהרבה חברות נכשלות בה.
-     הרוכש איננו המשיח. לקראת סיום התהליך, אחרי כל תלאות הדרך וההוצאות, מנהלים של הסטארט אפ נוטים לפעול מתוך תחושת "חובה" למשקיעים אשר היו איתם בכל השלבים ורוצים להביא את הסחורה מהר. כאן המקום למשקיע להפעיל את חושיו העסקיים, להשרות על היזמים תחושת בטחון וסבלנות, ולעזור להם לדבר עם הקונה בגובה העיניים וללא רגשי נחיתות. כך יביאו יחד למימוש מקסימלי של העבודה המשותפת ולתגמול הולם על הסיכונים שנטלו בדרך להצלחה.

 

תגיות:

תגובות:

טרם התקבלו תגובות

שליחת תגובה: